השתלת עצם

השתלת שיניים הפכה להליך מקובל ביותר, העונה על צורך בסיסי של המטופלים. הצורך להתגבר על חוסר שיניים ועל תותבות לא נוחות או לא אסתטיות. מכיוון שאת השתלים יש להלביש על תשתית של עצם, עולה השאלה מה עושים כאשר יש חוסר עצם? רפואת השיניים מצאה לכך פתרון בדמות הרמת סינוס והשתלת עצם. ואם שמעתם כי ניתן לבצע פרוצדורה זאת אך ורק על ידי ניתוח, כדאי לדעת שיש גם מה שנקרא הרמת סינוס ללא ניתוח.

מהי השתלת עצם ומי זקוק לה?

השתלת עצם, או בשמה המקצועי: "אוגמנטציה", הינה הליך רפואי, שבו מוסיפים חומר עצם או תחליף עצם לתוך הלסת, על מנת ליצור בסיס יציב לשתלים דנטליים. מטרת ההליך היא לאפשר שיקום שיניים, במקרים שבהם עצם הלסת אינה מספיקה, לצורך תמיכה בשתלים.
 מחסור בעצם הלסת עשוי להיגרם ממגוון סיבות, כגון:

1. מחלות חניכיים כרוניות.
2. עקירת שיניים הגורמת ל"ספיגת עצם מוגברת": תהליך שבו עצם הלסת מתפרקת ונספגת חזרה לגוף, עקב היעדר הגירוי המכני, המסופק על-ידי השיניים בעת לעיסה.
3. תהליכי ספיגת עצם, טבעיים, עקב גיל מתקדם.
4. זיהומים או חבלות בלסת.

השתלת עצם מאפשרת להגדיל את כמות העצם, במקומות הנחוצים, כדי להתקין שתלים דנטליים בהצלחה.

מתי צריך לבצע הרמת סינוס?

לא קיימת אחידות בעצם הלסת אצל כלל הציבור. יש כאלה שבאופן טבעי התברכו בעצם לסת עבה יותר וחזקה יותר. אחרים, לא שפר כל כך מזלם. יותר מכך, קיים תהליך טבעי של ספיגת עצם הלסת. תהליך כזה מוגבר במיוחד כאשר קיים חוסר בשיניים, אז ספיגת העצם מואצת. במצבים כאלה ניתן ולפעמים אפילו צריך לבצע הרמת סינוס והשתלת עצם. לאחר מכן, ניתן להמשיך ולבצע את ההשתלה באחת השיטות המקובלות, כדוגמת אול און פור או העמסה מידית.

מה קורה אם לא מבצעים הרמת סינוס?

אם מנסים לבצע השתלת שיניים שעל ניתוח זה מוזמנים ללחוץ כאן על מנת לקבל מידע נוסף, בין אם מדובר על שתלים ביום אחד ובין אם מדובר על השתלה בשיטה אחרת, חיוני לבצע הרמת סינוס והשתלת עצם במידה וזוהה חוסר עצם. אם מבצעים את ההשתלה בחופזה מבלי לבצע הרמת סינוס והשתלת עצם כאשר הדבר נחוץ, השתל לא ייקלט היטב ולא תהיה אחיזה מספקת לשתלים ולמבנה המולבשים עליהם. חסר לכם מידע לגבי הרמת סינוס ללא ניתוח? אל תהססו. ד"ר אנדי בויאנג'ו יענה בסבלנות הראויה לכל שאלותיכם.

כאשר מגלים בבדיקת ההתאמה כי נחוצים הרמת סינוס והשתלת עצם ניתן לנקוט בצעדים הרצויים. כך ניתן למנוע פגיעה בחלל הסינוסים. כך ניתן להשתיל את השיניים באחריות המקצועיות הראויה. הרמת הסינוס והעיבוי של הלסת נעשים יחד כאשר אפשר להשתמש בתהליך הזה בעצם מתרומה עצמית ולעיתים בחומרים תחליפיים. לאחר ההחלמה, ניתן לבצע אול און פור.

סוגי השתלת עצם

כאשר מגלים בבדיקת ההתאמה כי נחוצים הרמת סינוס והשתלת עצם ניתן לנקוט בצעדים הרצויים. כך ניתן למנוע פגיעה בחלל הסינוסים וכך ניתן להשתיל את השיניים באחריות המקצועית הראויה. הרמת הסינוס והעיבוי של הלסת נעשים יחד כאשר אפשר להשתמש בתהליך הזה בעצם מתרומה עצמית, (עצם מהמטופל עצמו), ולעיתים בחומרים תחליפיים, (חומרים ממקורות אחרים). לאחר ההחלמה, ניתן לבצע "אול און פור".
קיימים מספר סוגי השתלת עצם, המותאמים לצרכים הספציפיים של כל מטופל, וחשוב להבין את ההבדלים ביניהם כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי הטיפול המתאים.

הרמת סינוס פתוחה וסגורה

הרמת סינוס הינה הליך נפוץ בדנטלוגיה, שבו מגביהים את רצפת הסינוס כדי ליצור מרווח למילוי עצם, מה שמאפשר התקנת שתלים דנטליים בחלק האחורי של הלסת העליונה.
קיימות שתי טכניקות עיקריות ל"הרמת סינוס":

• הרמת סינוס פתוחה" - יוצרים חלון צדדי בלסת, מתאימה למקרים שבהם מחסור העצם גדול.
• הרמת סינוס סגורה" - הגישה הינה דרך הלסת עצמה, מתאימה למקרים שבהם מחסור העצם קטן.
  הבחירה בין השיטות תלויה בגובה העצם הנותר, כאשר יש עדיפות לטכניקה הסגורה כאשר גובה העצם הקיים הינו מעל 5 מ"מ.

הרמת סינוס, ללא ניתוח

הרמת סינוס,ללא ניתוח הינה שיטה חדשנית שמאפשרת הגדלת עצם ללא ניתוח מסורתי, עם זמן החלמה קצר יותר. שיטה זו מתאימה למקרים שבהם מחסור העצם מינימלי, והיא משתמשת בגישות זעיר פולשניות, כמו "הרמת בלון", (שימוש בבלון להרמת רצפת הסינוס), שמפחיתה דימום ואי נוחות לאחר ההליך.

חשוב לציין כי לא כל מטופל מתאים לשיטה זו, ולכן יש לעבור הערכה מקיפה לפני קבלת החלטה.

סוגי חומרים ל"השתלת עצם"

החומרים המשמשים ל"השתלת עצם" מגיעים ממקורות שונים, וכל סוג מציע יתרונות וחסרונות משלו:

• עצם אוטוגנית: נלקחת מהמטופל עצמו, למשל מאזור הסנטר, ומציעה קליטה משופרת אך דורשת הליך נוסף.
• עצם אלוגנית: נלקחת מאדם אחר, עוברת טיפול למניעת דחייה, ונמצאת בשימוש נרחב.
• עצם זנית: ממקור חייתי, כמו בקר, ומשמשת כמטריצה מחוסנת, (חומר שתומך בצמיחת עצם חדשה).
• חומרים סינתטיים: מיוצרים במעבדה, כמו הידרוקסיאפטיט, (חומר דמוי עצם), או פוספט טריקלציום, וזמינים בכמות בלתי מוגבלת.

חשוב לציין כי כל החומרים עוברים בדיקות קפדניות לבטיחות, והבחירה בחומר המתאים תלויה בהמלצת הצוות הרפואי ובמצבו של המטופל.

הכנה להליך

לפני ביצוע "השתלת עצם", ישנם צעדים חשובים שמטופלים צריכים לנקוט כדי להבטיח את הצלחת ההליך:

בדיקות מקדימות: יש לעבור צילומי "CT" (צילום ממוחשב תלת-ממדי) או "CBCT" (צילום חתכים מדויק) כדי להעריך את מצב העצם והסינוסים, כולל עובי הממברנה של הסינוסים וגובה העצם הנותר.
הימנעות מתרופות: כשבוע לפני ההליך, יש להימנע מנטילת תרופות כמו אספירין או תרופות נוגדות קרישה, בהתאם להנחיות הרופא.
הפסקת עישון: מומלץ להימנע מעישון לפחות חודש לפני ההליך, שכן עישון עלול לפגוע בתהליך הריפוי.
ותכנון ההחלמה: יש לתכנן מראש תקופת מנוחה לאחר ההליך, כולל הימנעות מפעילות גופנית מאומצת.

תהליך ההחלמה

תהליך ההחלמה לאחר "השתלת עצם" דורש הקפדה על הנחיות מסוימות כדי להבטיח קליטה מוצלחת של העצם המושתלת:

ביום שלאחר ההליך: יש להימנע מפעולות כמו שטיפת פה, קינוח האף או יריקה, כדי למנוע לחץ על האזור המנותח.
היגיינת פה: אין לצחצח שיניים באזור המנותח במהלך 24 השעות הראשונות, ולאחר מכן יש לעקוב אחר הנחיות הרופא לשמירה על ניקיון הפה.
פעילות גופנית: חשוב להימנע מפעילות גופנית מאומצת או שחייה בבריכה במשך שבועיים לאחר ההליך.
מעקב רפואי: יש להגיע לביקורות סדירות אצל הרופא המטפל כדי לעקוב אחר תהליך ההחלמה.
תוצאות ההשתלה ניתנות להערכה לאחר כחצי שנה עד תשעה חודשים, ובמקרה של קליטה מלאה, ניתן להתקדם לשלב השתלת השיניים.

סיבוכים אפשריים ודרכי מניעה

כמו בכל הליך רפואי, גם ל"השתלת עצם" ו"הרמת סינוס", עשויים להיות סיבוכים, אך ניתן למזער אותם על ידי הקפדה על הנחיות הרופא.

1. זיהום הינו סיבוך אפשרי, שעשוי להתבטא בתסמינים, כגון: חום, כאבים או נפיחות. ניתן למנוע זאת בעזרת שמירה על היגיינת פה קפדנית וטיפול בסביבה סטרילית.
2. דחיית השתל הינה סיכון נוסף, כאשר גורמים, כגון: סוכרת לא מאוזנת, עישון כבד או "אוסטאופורוזיס", (מחלה שגורמת לעצמות שבירות), עלולים להגביר את הסיכון. לכן, חשוב לדווח לרופא על כל מצב רפואי קיים, לפני ההליך.
3. דימום קל לאחר ההליך הינו נורמלי, אך אם הדימום אינו חולף או מחמיר, יש לפנות לרופא המטפל, בהקדם.

חשוב לציין כי הסיכונים משתנים ממטופל למטופל, והערכה מקצועית, לפני ההליך, יכולה לסייע בצמצום הסיכונים.